Friday, December 16, 2011

הבהרטה נטיאם

מִיהוֹ קַטָאוֹקָה ארליך
רקדנית כוריאוגרפית ומורה

ריקוד הודי קלאסי - "בּהַרַטָה נַאטְיָאם"



הבהרטה נטיאם הוא ריקוד יחיד במינו; היה מיועד לנשים בלבד, הוא טקס דתי המוקדש לאל ובמשך דורות היה נחלתן הבלעדית של נשות המקדשים בהודו – הדווה-דאסיות. עד היום הוא נחשב לפופולרי שבין צורות הריקוד ההודיות הקלאסיות.



בהודו ישנם מספר סוגים של ריקוד קלאסי ששרדו מתקופות קדומות.

מקורותיו של קטאק (Kathak) הוא מחצרות המלוכה של מוגל (Mughul) שחולשת על צפון הודו.

מקורותיו של מניפורי (Manipuri) מצפון-מזרח, מקורותיו של סגנון ריקוד פיסולי בשם אוריסי (Orissi) ממזרח הודומקורותיו של קטקאלי (Kathakali) שמבוסס על דרמה מהברטה (המיתוס הדתי של הודי) מדרום הודו.



סוג הריקוד שאני מבצעת נקרא הבהרטה נטיאם שהוא אחד מסגנונות הריקוד העתיקים ביותר בהודו ובעולם כולו. מקורותיו של סגנון ריקוד הודי קלאסי זה הם בדרום מזרח הודו בעיר צ`ננאי (מדרס). לפני אלפי שנים היה זה ריקוד מקדשים בו נערות בתולות רקדו למען אלי ההינדו.


רוב קטעי הריקוד (נריטיה) מבוססים על סיפורי המיתולוגיה ההינדית. את המילים מחליפות תנועות ידיים (מודרה), הבעות פנים מגוונות (אבינייה), מוסיקה, שירה, וקצב. חלק מקטעי הריקוד (נריטה) מבוססים על קצב בלבד.

בתקופתנו, הבהרטה נטיאם נפוץ בעיקר בדרום הודו. במדינות רבות באירופה, ארה"ב, קנדה, ומדינות אסיה השונות החל הבהרטה-נטיאם להתפרסם. כיום ניתן לחזות בריקוד עתיק זה על במות באולמות, במקדשים ובאירועי תרבות שונים. חלק מהרקדניות רוקדות מתוך גישה אומנותית בלבד, וחלקן מתייחסות אליו גם כריקוד תפילה למען האל ולמען איחוד עם האלוהי.








טילנה
טילנה הוא קטע הריקוד המסיים כל הופעה.
הופעת בהרטה נטיאם משקפת את רוחניותו של האדם. בתחילה, הרקדנית עולה אל הבמה כאילו נכנסה אל תוך מקדש לשם טיהור המקום, טיהור עצמה ולהתקרב אל האלים.
בשלב השני הרקדנית מבצעת תנועות ידיים הקרויות אנג`ארי האסטה אשר מבטאות את הגאולה ואת המפגש בין הקדוש לארצי. הרקדנית מתארת את יופיים של האלים ומבקשת שתוכל לממש את אהבתה להם.


בשלב האחרות בריקוד טילנה, הרקדנית מובלת בצעדיה המורכבים ובמיקצב המיוחד לרמה של שיכרון ושחרור (מוקשה ונירוונה).

לפני טילנה הגוף והנפש מוכנים להתמזג. המרכז של הרקדנית יציב, מרכזי האנרגיה (צ`אקרה) מתמלאים באנרגיה בזכות התנוחה בה ניצבות הרגליים. זהו השלב בו בזכות העמידה הנקראת ארמנדי, אפשר לקבל את מלוא האנרגיה של היקום.